הרס עתיקות בשנים 1995-2001

 

נקודת מפנה בחומרת הרס העתיקות בהר הבית חלה ביוני 1995 כאשר אישרו פקחי רשות העתיקות לפתוח פתח בקצה הצפוני של מבנה מעבר שער חולדה המזרחי. בקצה הדרומי של מבנה המעבר יש פתח צר המקשר בינו ובין אורוות שלמה, והמטרה הייתה להכשיר את כל המכלול לתפילת מוסלמים, אף שמעולם לא שימש למטרה זו קודם לכן. האישור שנתנה רשות העתיקות עומד בסתירה לסעיף 29ג' בחוק העתיקות הדורש אישור של ועדת שרים מיוחדת לכל שינוי הנעשה באתר עתיקות המוקדש לתכלית דתית. ועדת שרים זו מעולם לא התכנסה, גם לא במקרה הזה שבו נעשה שינוי מהותי מרחיק לכת.
פתיחת הפתח הכשירה את הקרקע ואפשרה לווקף לבצע עבודות בינוי נרחבות והרס עתיקות באורוות שלמה. הצלחת הווקף במעשה ההשתלטות על אורוות שלמה עודדה אותו להמשיך להסב חלקים נוספים בהר הבית לשימוש דתי.

חפירת פתח הכניסה למסגד החדש באורוות שלמה

העבודות והרקע לביצוען

מטעמי בטיחות ביקשה משטרת ישראל לפתוח פתח חירום למסגד החדש באורוות שלמה.

באוגוסט 1999

אישר ראש הממשלה אהוד ברק את פתיחת פתח החרום. אישור זה ניתן ללא בחינת תכניות כלשהן של הפתח, גודלו ומיקומו. יתר על כן, אהוד ברק לא טרח לכנס את ועדת השרים האמורה על פי חוק להחליט על שינויים באתרי עתיקות המשמשים לפעילות דתית, ולא הורה לקבל את האישורים הנדרשים לכך על פי חוק מרשות העתיקות ומעיריית ירושלים.

בנובמבר 1999,

מתוקף אישור ראש הממשלה, הוכנסו להר הבית עשרות משאיות, טרקטורים ודחפור גדול והחלו עבודות חפירה אינטנסיביות בפינה הדרום-מזרחית של מתחם הר הבית לפתיחת "פתח החירום". תוך שלושה ימים נכרה בור עצום ונפתח פתח מונומנטלי לאורוות שלמה. מידות הבור כ- 50×40 מ' ועומקו בקצהו הדרומי כ- 12 מ'. מצידו הדרומי של הבור נחשפו חמש קשתות גדולות השייכות למבנה הקדום של אורוות שלמה. הקשתות היו סתומות, גובהן היה יותר מ- 8 מ', ורוחב כל אחת כ- 4 מ'. פתיחת שתי הקשתות המזרחיות יצרה את הפתח המונומנטלי לאורוות שלמה. חפירת הבור העצום נמשכה ללא הפרעה במשך שלושה ימים ושלושה לילות ברציפות עד שלבסוף ניתנה הוראה של רה"מ אהוד ברק להפסיקה.

עבודת דחפור בבור הגדול
חפירת הבור בדחפור

הבור הגדול בתום שלושה ימי חפירה הרסנית
איסוף האדמה רוויית העתיקות בטרקטור

למרות החומרה של מעשה ההונאה והרס העתיקות הנורא איש לא מנע מן הווקף להמשיך ולפתח את התוכנית ההרסנית. בתוך הבור נבנה גרם מדרגות רחב העולה מפתח הכניסה החדש שנפער בקשתות הקדומות אל מפלס רחבת הר הבית. בשולי הבור נבנו קירות תמך וטרסות ענקיות לתמיכת העפר. עבודות הפיתוח בחזית הפתח המונומנטלי נמשכו עד מרץ 2001. מכאן ואילך לא פסקו עבודות הריצוף של השטח המשתרע מהכניסה המונומנטלית החדשה צפונה לעבר שער הרחמים ומערבה לעבר מסגד אל אקצה ומבנה כיפת הסלע, וזאת כדי לממש את תוכנית האב להסב את מתחם הר הבית כולו למסגד בנוי.

התכנית היא לשדרג את קדושת הר הבית לאסלאם ולאחד את כיפת הסלע, מסגד אל אקצה, המסגד החדש באורוות שלמה והמבנה ההיסטורי של שער הרחמים וכן את כל השטחים הפתוחים שביניהם לכלל מסגד בנוי אחד עצום.

ואכן, באוקטובר 2006

נחשף שלב נוסף בתכנית ודווח כי מלך ירדן מתכוון להקים מינרט חדש, בגובה 42 מ', ליד שער הרחמים. כיום ידוע כי המינרט נבנה זה מכבר בירדן וממתין לאישורו של אולמרט להבאתו לארץ והקמתו במתחם הר הבית

לקריאת הכתבה ב Jerusalem Post לחץ כאן.

עבודות ריצוף מצפון לפתח הכניסה לאורוות שלמה ל
העמסת האדמה על משאיות

 
 הבור לאחר חפירתו ובניית הריצוף בסביבתו
 

הוצאת שפכי חפירת הבור מתוך מתחם הר הבית

מתוך הבור הוצאו 12,000 טון אדמה רוויה בעתיקות והועמסו על גבי משאיות. המשאיות יצאו ממתחם הר הבית דרך שער השבטים ושפכו את רוב האדמה באתר הפסולת באל-עזריה ואת מיעוטה באזור נחל קדרון. באל-עזריה עירבבו את העפר עם פסולת מודרנית כדי למנוע חיפוש עתידי של העתיקות שהושלכו. מעשה זה העצים עוד יותר את הפגיעה בעתיקות המקום, כיוון שלא זו בלבד שהווקף חפר את הבור העצום והרס עתיקות באתרן הוא גם מנע כל אפשרות עתידית למצוא ולחקור את העתיקות שהיו באדמה שנזרקה.

 
עפר שהוצא ממתחם הר הבית במזבלה באל-עזריה
                                           

תיאור הנזק הארכיאולוגי שנגרם בעת חפירת הבור

חפירת הבור הייתה בלתי חוקית והתבצעה ללא תיאום עם רשות העתיקות וללא קיום חפירה ארכיאולוגית תקנית. מנכ"ל רשות העתיקות כינה את המעשה "פשע ארכיאולוגי" בגלל חומרתו והנזק הרב שהוא הסב לעתיקות. חפירת הבור הרסה מבנים קדומים שהיו מתחת לפני השטח כפי שניתן לראות בסרט המצורף ובתמונת החורבן של המבנה הצלבני בחלק המזרחי של הבור. הרס המבנה הזה נמשך גם לאחר חפירת הבור במהלך הכשרת הפתח למסגד החדש לכניסת המונים.

כמו כן הרס הווקף את הקירות שסתמו את הקשתות הצפוניות של אורוות שלמה. רק אחרי השלמת הפריצות דרך שתי הקשתות המזרחיות ובמהלך הפריצה של הקשת השלישית הואילה המשטרה לאכוף את החוק ולמנוע את המשך ההרס. בשלב זה כבר אבד מידע רב ונתונים חשובים למחקר ההיסטורי של הר הבית ירדו לטמיון.

הבור נחפר לעומק רב ובכרייתו נעתקו ממקומם כ- 12,000 טון אדמה רוויית עתיקות מהאתר החשוב בארץ, ואחד החשובים בעולם. אין ספק שהאדמה הכילה ממצאים בעלי חשיבות רבה שיכלו להעיד על אופיו של מתחם הר הבית ולספר את קורותיו במהלך שלושת אלפים שנות קיומו. הממצאים הללו אבדו לעד.

 

הריסות המבנה הצלבני שנפגע בעת חפירת הבור
משאית וטרקטור בחפירת הבור הגדול

 
הקשתות הצפוניות של אורוות שלמה אחרי ההרס
 

"למותר לציין שהמילויים הללו הינם חלק בלתי נפרד של מתחם הר הבית ויש להתייחס אליהם כפי שנהוג לגבי מילוי עפר בכל חפירה ארכיאולוגית ואף ביתר הקפדה משום חשיבות האתר. המילויים הללו מכילים קרוב לוודאי ממצאים ארכיאולוגיים חשובים מן התקופות השונות בקיומו של מתחם הר הבית".

[מתוך חוות הדעת של הפרופסורים לארכיאולוגיה אפרים שטרן, עמיחי מזר ורוני רייך]

בדיקה ארכיאולוגית של רשות העתיקות בדגימה קטנה מתוך שפכי העפר העלתה ממצאים החל בתקופת הבית הראשון ובכללם שברי כלי חרס, מטבעות, כלי אבן, שברי זכוכית, לבנים ומתכות מתקופות שונות. מעט מהאדמה שהוצאה מהר הבית לא עורבבה עם זבל מודרני והוערמה במורד הקדרון. אדמה זו נלקחה לסינון יסודי ביזמתם הברוכה של ד"ר גבריאל ברקאי וצחי צוויג. עבודות סינון האדמה נערכות בניהולם כבר כמה שנים בידי קבוצות מתנדבים הנרתמות למפעל הצלת הממצאים שנותרו בערמות. אלפי ממצאים בעלי חשיבות רבה ובהם מטבעות, חותמות, שברים ארכיטקטוניים מעוטרים, ראשי חיצים, משקלות, כתובות, צלמיות וכמובן שברי כלי חרס התגלו בעבודות הסינון, אך הללו כאמור, הוצאו מהקשרם הארכיאולוגי.

דוגמאות לממצאים מהסינון:

ראש חץ בבלי
קוביות משחק רומיות
ראש חץ הלניסטי

מטבע 'מחצית השקל'
בולה עברית
מטבע יהד

 

גל מחאה

בעקבות חפירת הבור העצום בהר הבית והפגיעה הקשה בעתיקות ובמעמדו כאתר ארכיאולוגי הקימו ארכיאולוגים, משפטנים, אנשי רוח ואנשי ביטחון את הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית. ביוני 2000 פרסם הוועד קריאה נרגשת לראש הממשלה אהוד ברק נגד המשך הרס העתיקות הנעשה במתחם הר הבית תחת ריבונות מדינת ישראל. על העצומה חתמו 82 חברי כנסת. אף חבר כנסת ערבי לא הסכים לחתום על העצומה. מגוון החותמים מעיד על קונצנזוס רחב מאוד בציבור נגד הפגיעה בעתיקות ובמעמד הר הבית. החותמים מאשימים את ראש הממשלה במתן גיבוי לווקף.

לצפייה בעצומה שפורסמה בעיתונות לחץ כאן

כיוון שראש הממשלה לא הגיב להאשמה הקשה, והרס העתיקות על הר הבית לא פסק, הגיש הוועד למניעת הרס העתיקות בג"ץ נגד ראש הממשלה, שרי ממשלה, היועץ המשפטי לממשלה, משטרת ישראל, רשות העתיקות, עיריית ירושלים והווקף המוסלמי. כיוון שזמן קצר לפני הגשת הבג"ץ נערכו בחירות וממשלת ברק הוחלפה בממשלת שרון ביקשו שופטי בג"ץ לבטל את העתירה כדי לתת לממשלה החדשה את הזמן הנדרש לפעול בנושא. בימי ממשלת שרון ועד עצם היום הזה לא ניכר שינוי מהותי באכיפת החוק בהר הבית, ורשויות המדינה כדוגמת רשות העתיקות ועיריית ירושלים אינן ממלאות את תפקידן כהוראת החוק. לעומת זאת, ניכרת עלייה במודעות המשטרה ביחס לחשיבותו ההיסטורית והארכיאולוגית של הר הבית, ובניסיונותיה למנוע את הרס העתיקות.

יש לציין כי עוד קודם לכן, ב 12.7.99, הגישה תנועת נאמני הר הבית עתירה לבג"ץ בעניין הבור שנחפר בהר הבית (8666/99). גם עתירה זו נדחתה אף על פי שבפסק הדין השופטים קבעו שיש מקום להתערבות בית המשפט בהפרות חוק על הר הבית, אך זאת רק במקרה שיש טעם חריג להשיג את גבול הרשות המבצעת שאמורה להכריע בשאלות הקשורות להר הבית.

חזרה לדף 'הרס עתיקות בשנים 2001-1995'