הרס עתיקות בשנים 1995-2001

 

נקודת מפנה בחומרת הרס העתיקות בהר הבית חלה ביוני 1995 כאשר אישרו פקחי רשות העתיקות לפתוח פתח בקצה הצפוני של מבנה מעבר שער חולדה המזרחי. בקצה הדרומי של מבנה המעבר יש פתח צר המקשר בינו ובין אורוות שלמה, והמטרה הייתה להכשיר את כל המכלול לתפילת מוסלמים, אף שמעולם לא שימש למטרה זו קודם לכן. האישור שנתנה רשות העתיקות עומד בסתירה לסעיף 29ג' בחוק העתיקות הדורש אישור של ועדת שרים מיוחדת לכל שינוי הנעשה באתר עתיקות המוקדש לתכלית דתית. ועדת שרים זו מעולם לא התכנסה, גם לא במקרה הזה שבו נעשה שינוי מהותי מרחיק לכת.
פתיחת הפתח הכשירה את הקרקע ואפשרה לווקף לבצע עבודות בינוי נרחבות והרס עתיקות באורוות שלמה. הצלחת הווקף במעשה ההשתלטות על אורוות שלמה עודדה אותו להמשיך להסב חלקים נוספים בהר הבית לשימוש דתי.

הסבת המבנה של אורוות שלמה למסגד חדש

תולדות המקום

אורוות שלמה' הינו הכינוי שניתן לאולם תת-קרקעי ענק (כ-4 דונמים) בפינה הדרום-מזרחית של מתחם הר הבית. האולם נבנה לראשונה בימי הורדוס כדי לתמוך ברחבת הר הבית באזור שבו פני הסלע יורדים בתלילות. באומנות של הקשתות הרבות המחלקות את חלל המבנה ניתן להבחין באבנים הרודיאניות בעלות סיתות אופייני לתקופה. בתקופה הצלבנית שימש המבנה אורוות לסוסים. הצלבנים ייחסו את המבנה לשלמה המלך ולכן קראו לו  'אורוות שלמה'. מאז ועד היום, בכל שנות השליטה המוסלמית בהר הבית, חללי אורוות שלמה היו נטושים והצטברו בהם עפר ופסולת

לכל אורכו של מבנה אורוות שלמה מצדו המערבי נמצא מעבר השער המשולש המזוהה עם שער חולדה המזרחי מימי הבית השני. בין שני המבנים מקשר היום פתח צר הנמצא בקצה הדרומי של המעבר.

בחלק הדרום-מזרחי של אורוות שלמה יש חדר קטן ובו מבנה כיפתי המכונה 'עריסת ישו'. על פי מסורת מימי הביניים, כשהיה ישו תינוק הוא הונח באגן האבן הנמצא תחת הכיפה, לאחר שאימו הביאה אותו למקדש במלאת 40 יום להולדתו. המקום נפתח למבקרים במחצית השנייה של המאה ה-19. הקיר המזרחי של החדר הוא גם הכותל המזרחי של הר הבית, ומשולב בו חלון הרודיאני מקורי. ביתר קירות החדר משולבים עיטורים ארכיטקטוניים מתקופות שונות בשימוש משני.

אורוות שלמה ומעבר השער הכפול בפינה הדרום-מזרחית של מתחם הר הבית
עריסת ישו. באדיבות הוצאת אריאל

 

 

הרס העתיקות במבנה

יוני 1995

רשות העתיקות אישרה לפתוח מחדש פתח כניסה למעבר שער חולדה המזרחי ולהכשיר אותו יחד עם אורוות שלמה לתפילת מוסלמים:

"במהלכו של סיור משותף של אנשי רשות העתיקות ומהנדסי הווקף ב'אורוות שלמה' הוצגה בפני אנשי הרשות הצעה לפתוח עוד פתח לחלל זה, ליד פינתו הצפונית-מערבית, כדי להכשירו לתפילה ולביקורי תיירים. בבדיקה נמצא, שהיה במקום זה פתח ישן, אשר נסתם קרוב לשלושים שנה לפני כן; הוצע לפתוח אותו מחדש. הדבר נעשה זמן מה אחר כך."

[הר הבית 1917–2001, גדעון אבני ויוחנן זליגמן, עמ' 29]

בין אוגוסט לדצמבר 1996

נעשו עבודות רחבות היקף בחלל התת-קרקעי של אורוות שלמה ובמעבר שער חולדה המזרחי כדי להפוך אותם למסגד. העבודות נעשו בידי מתנדבים בראשותו של השייח' ראאד צלאח . המתנדבים הסירו את הריצוף הקדום, הוציאו מילויי עפר, הניחו ריצוף חדש והתקינו תאורה. המסגד החדש קיבל את השם 'מקום התפילה המרואני' והיה למסגד הגדול ביותר בתחום מדינת ישראל. המסגד מכיל 10,000 מתפללים וגודלו כ-5 דונם!

בחירת השם 'מקום התפילה המרואני' למסגד החדש מבטאת את המגמה של המוסלמים להמציא סיפור "היסטורי" שנועד לנכס את מתחם הר הבית לאסלאם ולבטל את הזיקה של היהודים למקום. קריאת המבנה בשמו של מרואן, שליט משושלת בית אומייה, נועדה להשוות את מעמדו לכיפת הסלע ומסגד אל-אקצה שנבנו בידי שושלת זו. למותר לציין שמבנה זה הוא חלק בלתי נפרד ממבנה מתחם הר הבית ההרודיאני, ובכלל, אין שום ידיעות היסטוריות על פעילות בנייה של מרואן באורוות שלמה בפרט ובהר הבית בכלל.; גם המוסלמים עצמם לא ייחסו למרואן פעילות כלשהי על הר הבית עד בניית המסגד החדש באורוות שלמה.

עבודות בנייה בתוך אורוות שלמה
עבודות בנייה בתוך אורוות שלמה

תיאור הנזק

הפגיעה הראשונית במבנה אורוות שלמה היא עצם שינוי התכלית שלו ממבנה היסטורי למסגד. המבנה במקורו הרודיאני ומהווה חלק בלתי נפרד ממתחם הר הבית בתקופה זו. יש להתייחס אל המבנה כאל מבנה היסטורי חשוב ביותר, לשמר את אופיו הקדום ולאפשר לתיירים לבקר בו. הפיכתו למסגד פוגעת במעמדו ומאפשרת לווקף למנוע את שימורו ואת כניסת המבקרים אליו. אחרי שהמוסלמים הפכו את המבנה ההיסטורי למסגד הם אסרו על תיירים להיכנס אליו בטענה שזהו "מבנה דתי". נוסף על הפגיעה העקרונית במבנה, השינוי הוליד גם הרס ממשי בעתיקות

במהלך הכשרת מבנה אורוות שלמה ומעבר השער המשולש למסגד אסר הווקף על פקחי רשות העתיקות להיכנס אליהם ולפקח על הנעשה. הריצוף הקדום נעקר ממקומו, מילויי אדמה נחפרו בטרקטור ללא בדיקת ערכם הארכיאולוגי והותקנו תשתיות תוך השחתת האבנים הקדומות של המבנה. כיוון שלא נכחו פקחים בזמן העבודות אין לדעת מה היקפו המלא של הרס העתיקות שהתרחש

לתיאור השתלשלות האירועים ומניעת הפיקוח באורוות שלמה על פי פקחי רשות העתיקות לחץ כאן.

הרס רצפת אורוות שלמה במחפרון
הובלת חומרי בנייה בתוך אורוות שלמה

תאורה מודרנית על אומנות קדומות הבנויות מאבנים קדומות בעלות סיתות שוליים.
הרס רצפת אורוות שלמה

כדי לנקות את קירות המבנה השתמש הווקף בהתזת חול השוחקת את השכבה העליונה של האבנים. פני האבנים הקדומות טושטשו. עיטור ארכיטקטוני עשיר מימי בית שני שהיה משולב בקיר, נפגע קשות מההתזות ואולי גם מהרס מכוון. לפני הפגיעה היה אפשר לזהות בו שריגי גפן בעלי קנוקנות, אשכולות ועלים, ענף זית ועיטורים גיאומטריים האופייניים לתקופה. ייתכן ששרידים נוספים ואולי אף כתובות קדומות הושחתו בהתזת החול ואין דרך לדעת זאת.

עיטור ארכיטקטוני מימי הבית השני לפני ההרס
עיטור ארכיטקטוני מימי הבית השני אחרי ההרס

 

העבודות האינטנסיביות נעשו ללא תכנון ובלי האישורים ההנדסיים הדרושים וגרמו לשינוי במשטר הניקוז של מי הגשמים, שהצטברו מאחורי כתלי מתחם הר הבית והביאו לערעור יציבותם. הלחץ המצטבר יצר בסוף שנת 2001 התנפחות של הקיר על שטח שגודלו כ-190 מ"ר והוא בלט החוצה כ-70 ס"מ.

הוועד למניעת הרס העתיקות חשף את הנזק והתריע מפני סכנת התמוטטות. הווקף טען מנגד שמדובר בפרובוקציה ציונית. בסופו של דבר, אחרי שהמצב החמיר ורשות העתיקות התערבה, טיפל צוות ירדני במפגע, אך השימור נעשה ברמה נמוכה ולא על פי עקרונות השימור המקובלים בעולם. האבנים החדשות אינן דומות לאבני הקיר העתיק ועל כן הטלאי בולט.

הבליטה בכותל הדרומי בעקבות עבודות הווקף
שימור הכותל הדרומי

 

"על תוספות מאוחרות לכבד את הפוטנציאל הארכיאולוגי של השרידים או המבנים ההיסטוריים מבלי להעיב על החומר המקורי. יש להבטיח את השתלבותם ההרמונית עם העיצוב המקורי של המבנים והשרידים".

 

[מתוך 'מדיניות רשות העתיקות לשימור מורשת התרבות הבנויה']

בעקבות העבודות הבלתי חוקיות שנעשו באורוות שלמה הוגשו כמה עתירות לבג"ץ, אך בג"ץ לא ראה לנכון להתערב בנושא.

לסקירת העתירות השונות ודיון ביחסו של בית המשפט העליון להר הבית לחץ כאן.

חזרה לדף 'הרס עתיקות בשנים 2001-1995'